הכרעת דין בתיק ת"פ 2659-09

רקע כללי

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פרסום ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה בניגוד להוראות סעיף 159 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.        
   כעולה מכתב האישום, הנאשם שירת כשוטר במשטרת ישראל בתחנת שדרות, והיה מצוי בקשרים רומנטיים עם רונית אדרי - אבוטבול (להלן: " רונית"). הנאשם היה מסוכסך עם שוטר אחר בתחנת שדרות בשם ששון חן.        
   כנטען בכתב האישום, הנאשם נדבר עם רונית, להזמין פרסום מודעות אבל על שמו של השוטר ששון חן, כדי לעורר פחד ובהלה בקרב מיודעיו.   
   ביום 7.8.08, עת היו שניהם בבאר שבע, הזמינה רונית בהנחיית הנאשם את מודעות האבל האמורות, הנאשם ורונית אספו את המודעות, ובשעת לילה מאוחרת הן נתלו על ידי הנאשם או מי מטעמו.
2. בפתח הכרעת הדין, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.          
   יודגש כי זהו אחד המקרים יוצאי הדופן, בהם השתכנעתי כי יש סיכוי רב כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, משום שהובאו בפניי מגוון של ראיות מפלילות, אשר מלמדות כי הנאשם אכן ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.          
   יחד עם זאת, נותרו ספקות שהם על סף הסבירות. לכל אחד מהספקות ניתן למצוא הסבר מניח את הדעת, אולם ההצטברות של כולם בצוותא, הביאה את בית המשפט למסקנה, כי נותר ספק סביר, ולכן שומה לזכות את הנאשם מחמת אותו הספק. הספק הוא אמנם ספק קל שבקלים, אולם כאשר מדובר בהרשעה בפלילים, די בו כדי להביא לזיכוי הנאשם.
3. בתום פרשת התביעה, טען הסנגור טענת "אין להשיב לאשמה". לטענתו, לא הוכח כי הנאשם היה מעורב בתליית המודעות נשוא האישום, ולכן לא ניתן להאשימו ב"פרסום" ידיעות כוזבות הגורמות פחד ובהלה. עוד נטען כי לא מתקיים היסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירה, נוכח מגמת הפסיקה לפרש בצמצום את המונח "עלול".         
   בהחלטה מיום 11.11.12, דחה בית המשפט את הטענה. בית המשפט ציין כי אף אם קיים ליקוי בנוסח סעיף 6 לעובדות כתב האישום, הרי שבהתאם לפסיקה, רשאית התביעה לנקוט בכתב אישום לשון כללית, שעה שאין ידועות לה העובדות לאשורן, כל עוד אין הדבר פוגע בהגנת הנאשם. כאשר ברור מכתב האישום שהכוונה היא לכך שהנאשם יזם את הפצת המודעות, בין אם הן נתלו על ידו, על ידי רונית או על ידי מי מטעמו, הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית הטענה.         
   עוד ציין בית המשפט, כי אם יוכח שהנאשם הוא זה שיזם הדפסת מודעות אבל כוזבות, הרי שדי בכך שלהודעות מעין אלה יש פוטנציאל של גרימת פחד ובהלה בציבור או הפרעה לשלום הציבור. הודגש בהחלטה, כי גם אם יתכן שישנן עבירות מתאימות יותר לתיאור התנהגות זו, הרי שלא ניתן לשלול שהפצת ידיעה כוזבת על מוות של אדם צעיר וחי, היא בעלת פוטנציאל לגרום פחד ובהלה, ולכן נדחתה הטענה כי אין להשיב לאשמה.
4. נגד העדה רונית עצמה, הוגש כתב אישום בת"פ (שלום ב"ש) 2660/09, היא הודתה באשמה, בעבירה לפי סעיף 159 הנ"ל, ודינה נגזר ביום 29.3.12 לעונש של 100 שעות של"צ ללא הרשעה.
5. אין מחלוקת איפוא, כי רונית הייתה מעורבת בהזמנת מודעות האבל, שנעשתה מהטלפון הסלולארי שלה.     
   המחלוקת בין הצדדים הינה, אם רונית עשתה כן ביוזמתו ובהנחייתו של הנאשם, כגרסת התביעה, או לבדה ועל דעת עצמה, כגרסת הנאשם.
6. אין מחלוקת שלנאשם סכסוך עמוק וממושך עם ששון חן.
   אין מחלוקת שלרונית לא היה כל סכסוך עם ששון חן, מושא מודעות האבל.          
   מחד גיסא, נקודת פתיחה זו, מקשה על קבלת גרסת הנאשם, כאילו רונית על דעת עצמה וללא מעורבותו, החליטה וביצעה את הפצת מודעות האבל.            
   מאידך גיסא, העדות המרכזית עליה מתבססת התביעה היא של רונית, שותפה למעשה ועדה בעייתית, שמסרה בחקירותיה שלוש גרסאות שונות.
7. לפיכך, על מנת להרשיע את הנאשם, על בית המשפט להשתכנע כי קיימים הסברים מניחים את הדעת לשינוי הגרסאות שמסרה העדה רונית. רק אז ניתן יהיה לבסס על עדותה של רונית את הרשעתו של הנאשם, ולקבוע כי המאשימה עמדה ברף הגבוה המוטל עליה, להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.